החלטה בתיק תא"ח 42465-01-12

מבוא

1.         השאלה העומדת לפניי הינה האם לנוכח בקשת הנתבע, יש מקום לשנות החלטתי מיום 6/3/12, ולעכב את ההליכים בתיק זה לפי סעיף 5  לחוק הבוררות- תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בשל הסכם בוררות בין הצדדים והליך בוררות אשר התנהל לפני מוסד ששמו "עוז לציון- בית הדין לממונות" (להלן: "בית הדין").

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, בעמדת התובעת לבקשה, בתגובה לה וכן בחומרים שהובאו בפני, הגעתי להחלטה כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מקום לשנות מהחלטתי הקודמת.

טענות הצדדים בתמצית

3.         ביום 22/1/12 הוגש על ידי התובעת כתב תביעה לפינוי מושכר על פי הוראות פרק טז4 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), בטענות של הפרות יסודיות של חוזה שכירות, החזקה שלא כדין במושכר ואי פינוי המושכר ע"י הנתבע בהתאם לחוזה השכירות.

4.         על פי כתב התביעה, יש להורות על פינוי הנתבע מהמושכר בגין 3 עילות שונות: הראשונה, סיום חוזה השכירות ואי מימוש תקופת האופציה במועד הקובע בחוזה השכירות; השנייה, אי תשלום דמי השכירות במועד והשלישית, שימוש במושכר כחנות מקום בו מטרת השכירות היא למגורים בלבד.

5.         ביום 20/2/12 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו. הנתבע מציין כי בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש בקשה לאישור פסק בוררות שניתן ע"י בית הדין ביום 4/11/10. לטענתו, פסק הבוררות ניתן כ"פסק דין ביניים" בהליך בוררות שעודנו מתנהל בין הצדדים דנן וזאת בסכסוך המתייחס, בין השאר, לעובדות ולעילות התביעה של התובעת בתביעה דנן. מטעם זה, ומאחר שפסק הביניים הכריע למעשה בסכסוך בין הצדדים, ככל שהוא מתייחס לעילת פינוי המושכר, ביקש הנתבע להורות על סילוק התובענה על הסף ולחילופין, על עיכוב ההליכים בתביעה עד לאחר ההכרעה בבקשה לאישור פסק הביניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

6.         בהחלטתי מיום 6/3/12 פסקתי כי  הבקשה לעיכוב הליכים נדחית, וכי יידונו לפניי הנושאים האמורים בכתב התביעה. אלא שהנתבע הגיש ביום 19/4/12  בקשה לצרוף תצהיר משלים, ובה  עתר לביטול ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים.

7.         בבקשתו זו עתר לצרוף פרוטוקול בית הדין, וציין  כי העובדות העולות בפרוטוקול סותרות  את אשר נטען עד כה בפני המותב בדבר גדרי המחלוקת שבין הצדדים. נטען שיש בפרוטוקול זה בכדי לגלות עובדות חדשות,  וכי הדבר  הינו בחזקת ראייה המצדיקה  שינוי החלטת בית המשפט. בתצהיר המשלים מסר הנתבע, כי עקב עיכוב הנובע מפגרת בית הדין בחג הפסח, קיבל את פרוטוקול בית הדין לבוררות באיחור רב. 

8.         לטענת התובעת,  לנתבע כלל אין זכות להגיש בקשה דנא, ולכן יש לדחות את בקשת הנתבע לצרוף תצהיר משלים, או למצער לחייבו בהוצאות בגין כך: לסיבות שהנתבע פרט בדבר עיכוב קבלת הפרוטוקולים אין כל מקום, לנוכח העובדה כי  כתב התביעה נמסר לידיו כבר במהלך ינואר 2012, חודשים ספורים לפני פגרת הפסח.

9.         לגופו של עניין, טוענת התובעת, אין בפרוטוקולים שהובאו כעת כל דבר אשר יש בו בכדי לשנות  החלטת בית המשפט, לא ניתן להקיש מהם  כי כוונת הצדדים היתה  להקנות לבית הדין  סמכות בלתי מוגבלת בכל מחלוקות הצדדים לעתיד. כן נטען שעיון בהם מלמד כי  בית הדין דן במחלוקות העבר בלבד,  ולמעשה, אף לא אחת מעילות התובעת לפינוי המושכר נמסרו להכרעתו.  זאת ועוד, עולה מהפרוטוקולים כי הבוררים חרגו מסמכותם, עת הכריעו בעניין שאלת זכאותו של הנתבע למימוש האופציה המוקנית לו מכוח הסכם השכירות, דבר שכלל לא נמסר להכרעתם, כאמור בפרוטוקול. 

המסגרת הנורמטיבית

10.        המסגרת הנורמטיבית לענייננו הינה סעיף 5 לחוק הבוררות, ובו נקבע בסעיפים ב ו- ג , כדלקמן:

"ב. בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.

ג. בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

דיון והכרעה

11.        כבר בהחלטתי מיום 6/3/12, מצאתי לנכון לבקר את התנהלות מזכירות בית הדין, עת קבעתי כי המזכירות חרגה מתפקידה, בפרשנותה את החלטות פסק הבוררים ובכתיבת אי אלו הערות ופרשנויות נוספות כמו גם ביקורת כלפי התובעת. כל אלו נכתבו על ידי המזכירות לבקשת הנתבע.  דברים מעין אלו, כך פסקתי, יש לראות בחומרה רבה.

13.        כאז כך גם עתה,  תמוה עד מאוד בעיני  כי פרוטוקול הדיון שהוצג בפני ואשר אמור לייצג את דברי  הצדדים ואת השתלשלות האירועים בזמן אמת, נחתם במשפט: "בשלב זה יוצאת התובעת מבית הדין כשהיא רוטנת על פסק הדין, וניתקה קשר". 

14.        מבלי לחרוץ דבר באשר למעמדו של הפרוטוקול ולמהימנותו, אציין כי המשפט האמור תמוה בעיניי מאוד, היות ותאור מסוג זה של ניתוק קשר של התובעת יכול להיוודע אך בדיעבד, ולא ברור כיצד יכלו הבוררים הנכבדים לכתוב בתום הדיון שהתובעת ניתקה קשר.